כשחושבים על איטליה, קשה שלא לחשוב על פסטה, שהפכה לחלק מהמרקם של ארץ המגף וחלק עיקרי מתרבות הקולינריה שלה. סיפור הפסטה האיטלקי הוא לא רק אגדה קולינרית, אלא סאגה של ממש, מסע בזמן, עטוף בתככים, חדשנות וקורט של מיתוסים. 

בואו נצלול יחד אל המאה ה-12, כן, פסטה היא עד כדי כך עתיקה, ולא, הפסטה לא הגיעה לאיטליה על ידי מרקו פולו מסין. זהו מיתוס לפחות כמו להגיד שהאיטלקים לא מדברים עם הידיים. השורשים האמיתיים של הפסטה באיטליה הם הכי איטלקיים שיש, כשמסמכים עתיקים מסיציליה מעידים על אטרייה עתיקה, סוג של פסטה, שהאכילה את יושבי האזור כבר בתקופה הקדומה הזו. 

עם השנים, הפסטה הפכה למרכיב מרכזי בסצנת הקולינריה האיטלקית. עד תקופת הרנסנס, הפסטה הפכה למנת הדגל האיטלקית, אהובה הן בקרב פשוטי העם והן בקרב משפחות האצולה. אבל, אבל, כמו כל סיפור טוב, המסע של הפסטה לא היה חף מאתגרים. במאות ה-17 וה-18 התמודדה הפסטה האיטלקית עם התנגדות סטייל 'אל דנטה', כשזו נתפסה כמאכל לעניים ומעמדה של המנה האיטלקית צנח רבות. שינוי זה הגיע עם המהפכה התעשייתית, אז הוצגו לראשונה מכונות לייצור פסטה, שהפכו אותה מפריט יוקרתי לאוכל יומיומי. זה היה ממש כמו נטפליקס של העולם הקולינרי – פתאום לכולם הייתה גישה.

כל אזור באיטליה מציג את הגרסה שלו לפסטה. בגבעות המתגלגלות של טוסקנה, בתוכן גם העיר פירנצה, התושבים המקומיים מעדיפים את הפסטה שלהם פשוטה ולבבית, כמו פפרדלה ברוטב חזק. רדו לנאפולי, ותמצאו פסטה בצורתה הקלאסית ביותר – ספגטי מוגש עם רוטב עגבניות, פשוט אך אלוהי.

כיום, הפסטה האיטלקית היא הרבה מעבר לאוכל. מדובר על סמל- סמל תרבותי, סמל לכושר ההמצאה האיטלקי ועדות להיסטוריה העשירה של המדינה. מהפנה הצנוע ועד לפטוצ'יני האלגנטי, כל פסטה מקומית מספרת סיפור- סיפור על אזור אחר במדינה, סיפור על מסורת וסיפור על מתכונים שעוברים בירושה במשפחות. 

אז, כשאתם יוצאים למסע הכנת הפסטה שלכם בפירנצה, זכרו כי אתם לא רק מערבבים קמח ומים, אלא יוצאים למסע בן מאות שנים, מענג ומגוון כמו ארץ המגף שבה אתם מבקרים.